זאבי תקשורת אחזקות בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח'

החלטה

א. מהות התובענה

התובעות, חברת "זאבי תקשורת אחזקות בע"מ" וחברת "זאבי תקשורת – מימון וניהול בע"מ" (להלן: "התובעות") הגישו תביעה על סך של 829,529,867.34 ₪ כנגד שבעת הבנקים המנויים להלן: "בנק הפועלים בע"מ", "בנק לאומי לישראל בע"מ", "הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ", "בנק דיסקונט לישראל בע"מ", "בנק מזרחי-טפחות בע"מ", "בנק מרכנתיל-דיסקונט בע"מ" ו"בנק איגוד לישראל בע"מ" (להלן: "הנתבעים").

במסגרת התובענה עותרות התובעות להשבת הפרשי "ריבית הפרה" בהם חויבו בגין הלוואה שניתנה להן על ידי הנתבעים על אף שפרעו את מלוא הריבית ההסכמית אשר נקבעה בהסכם ההלוואה. בכתב התביעה מפרטות התובעות, בין היתר, כי "ריבית ההפרה" מהווה פיצוי מוסכם אשר בנסיבות העניין יש להפחיתו, וזאת - במיוחד בהתחשב בזמן הממושך שחלף מיום ההפרה ועד למועד סיום ההתחשבנות שבין הצדדים, אשר אירע לאחר שהושלמה מכירת מניותיהן של התובעות בחברת "בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ" (להלן: "בזק") על ידי כונס נכסים שמונה לשם כך על ידי בית המשפט לבקשת הנתבעים.

התובעות טוענות כי הנתבעים התעשרו על חשבונן שלא כדין, במשך קרוב לשבע שנים, היא תקופת כינוס הנכסים על מניותיהן הנ"ל. לגרסתן, הצדדים לא התכוונו מלכתחילה כי הוראות ההסכם בדבר "ריבית ההפרה" תחולנה במהלך תקופת כינוס נכסים בת כשבע שנים, ולכן גם מסיבה זו אכיפת הסכמי ההלוואה בנושא "ריבית ההפרה" אינה מוצדקת. בין יתר טענותיהן טוענות התובעות כי "משבפועל הביאו הנסיבות לכך שבניגוד לציפיותיהם הסבירות של הצדדים, נמשך הליך הכינוס פרק זמן של שבע שנים (וזאת לא בשל מחדליהן של התובעות, אלא בשל בחירתם של הבנקים והכונס להימנע ממימוש המניות במשך התקופה האמורה), הרי שעמידת הבנקים על זכותם הנטענת (והמוכחשת) לגבות ריבית הפרה בגין מלא התקופה האמורה, בסכום עתק העומד על סך של כ-860 מיליון ₪ אינה מביאה להגשמת ציפיותיהם הסבירות של הצדדים לחוזה, והיא מהווה עמידה על זכות חוזית (נטענת, ומוכחשת) בחוסר תום לב" (סעיף 172 לכתב התביעה; ההדגשות אינן במקור, ב.א.). לאור זאת, מבקשות התובעות, שבית המשפט יקבע כי "סכום הפרשי ריבית ההפרה, בהם חויבו התובעות בפועל (העומד על סך 859,177,000 ₪) יופחת לסך של 37,035,000 ₪, בהתאם לסמכותו של בית המשפט הנכבד מכוח סעיף 15(א) לחוק התרופות" [סעיף 196(א) לכתב התביעה].

למותר לציין כי בכתב התביעה מפורטות אף טענות נוספות אשר פירוטן אינו נחוץ לשם הכרעה בבקשה המונחת לפני.

הנתבעים מצידם כופרים בכל הנטען בכתב התביעה. לטענתם, מנסות התובעות, שלא בתום לב, להתעשר שלא כדין על חשבונם, וזאת - "בטענות ותואנות שווא תוך התכחשות בוטה להתחייבויות התובעות ולמצגים שיצרו כלפי הנתבעים, במפורש או במשתמע" (ראה סעיף 9 לכתב ההגנה).

בין שלל טענותיהם טוענים הנתבעים כי "תנאי הסכמי ההלוואה, לרבות תקופת ההלוואה ושיעורי הריבית ולרבות תוצאות הפרתם, נקבעו בהתחשב במכלול הנסיבות הרלוונטיות, ובכלל זה מטרת ההלוואות, המקורות לסילוקן והביטחונות שניתנו להבטחתן. למותר לציין כי לו היו הבנקים יודעים מראש כי האשראי שהתבקש על ידי התובעות ו/או מי מהן לא יפרע במועד שנקבע לכך ו/או כי גם לא יתקיימו התנאים להארכת תקופת ההלוואות בהתאם להסכמים בין הצדדים, היו הנתבעים נמנעים מלכתחילה מלהעמיד לתובעות ו/או למי מהן את ההלוואות" (סעיף 12 לכתב ההגנה; ההדגשות אינן במקור, ב.א.).

ב. הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים והבקשות שבעקבותיה

ביום 18.8.2010 הגישו התובעות בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים (להלן: "הבקשה העיקרית"), וזאת בשל טענתן כי הנתבעים "נמנעו מלהשיב לדרישה לגילוי מסמכים ספציפיים שהועברה אליהם מטעם המבקשות, חרף חובתם על פי דין לעשות כן ובניגוד להחלטות בית המשפט בעניין השלמת הליכי גילוי המסמכים" (סעיף 2 לבקשה העיקרית).

בבקשתן פירטו התובעות מסמכים וסוגי מסמכים שונים שגילויים מתבקש, וביניהם "המסמכים בתיק הלקוח של המבקשות, תכתובות פנימיות וחיצוניות, דוחות וחוות דעת שנערכו מטעם או עבור המשיבים בקשר עם ההלוואה... פרוטוקולים ומסמכים אחרים של הדירקטוריונים וועדות הדירקטוריונים השונות אשר דנו בעניינן של המבקשות ובעיקר בהלוואה שניתנה להן" ועוד (סעיף 47 לבקשה העיקרית).

התובעות ציינו כי המסמכים רלוונטיים היות "שבמסגרת התביעה יהיה צורך לברר את אומד דעתם של המשיבים ביחס להסכמי ההלוואה נשוא התביעה, וכן יהיה צורך לברר את ציפיות המשיבים בעת כריתת הסכמים אלה" (סעיף 46 לבקשה העיקרית; ההדגשות במקור – ב.א.). לגירסת התובעות "כל המסמכים האמורים הינם רלוונטיים לבירור התביעה וגילוים יאפשר לבחון את אומד דעתם של המשיבים ביחס להסכמי ההלוואה ואת ציפיותיהם בעת כריתת הסכמים אלה, לרבות התייחסות (או אי התייחסות, שגם לה יש משמעות) לתנאי ההלוואה, לתשואה שהמשיבים ציפו להפיק ממנו, לתסריטים שמהם חששו המשיבים במקרה שהמבקשות לא יוכלו לפרוע את ההלוואה, לריבית ההפרה ולאופן שבו היא נקבעה, לבטוחות שנקבעו במסגרת ההלוואה ולאופן ולמשך מימושן, וכן הלאה" (סעיף 48 לבקשה העיקרית; ההדגשות אינן במקור – ב.א.).

בתגובתם לבקשה זו התנגדו הנתבעים לבקשה תוך שהם טוענים, בין השאר, כי הבקשה "ראויה להידחות על הסף, בין היתר, בהיעדר כל הסבר ופירוט כיצד המסמכים המבוקשים רלוונטיים למחלוקת בתיק זה". במסגרת התגובה לבקשה, פרשו הנתבעים יריעה נרחבת ביותר המפרטת מדוע לטעמם מדובר בגילוי כוללני שאיננו נדרש של מסמכים שאינם רלוונטיים, מדוע דרישת הגילוי מכבידה יתר על המידה, ומדוע יש לקבל, לגבי חלק מן המסמכים, את טענותיהם בדבר חיסיון המוטל על חלק מהמסמכים.

בתשובת התובעות לתגובת הנתבעים לבקשה הציגו התובעות ביתר פירוט את טענתן באשר לרלוונטיות לתובענה של המסמכים הספציפיים אשר גילויים התבקש על ידן, תוך שהן מביאות אסמכתאות שונות לכך שניתן ללמוד על אומד דעתם של הצדדים גם מאירועים שאירעו לאחר חתימת החוזה (ראה סעיף 41 לתשובה לתגובה). בנוסף, התובעות אף מציינות בתשובתן כי "על מנת לעמוד על חוסר תום ליבם של המשיבים במהלך תקופת הכינוס, נדרש גילוים של המסמכים המבוקשים בדרישת הגילוי, מהם ניתן יהיה ללמוד, למשל, כיצד התייחסו המשיבים להתמשכות תקופת הכינוס ולחיוב המבקשות בריבית הפרה כל תקופה זו" (סעיף 44 לתשובה לתגובה). כדוגמה לרלוונטיות שיכולה להיות למסמכים הנדרשים, התובעות צירפו לתשובתן את פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ מיום 19.4.01 שבה העריך חבר הדירקטוריון, פרופ' ראובן גרונאו, כי לתחושתו "בבזק לא יהיה הפסד למרות הירידה...".

הנתבעים הגישו בקשה להתיר להן להמציא תשובה לתשובת התובעות לתגובה לבקשה העיקרית (להלן: "הבקשה למתן תשובה נוספת"). לגירסתם, בתשובתן העלו התובעות טענות חדשות אשר מצדיקות מתן רשות לנתבעים להשיב עליהן.

התובעות הגישו תגובה לבקשה למתן תשובה נוספת בה הביעו את התנגדותן למתן אפשרות לנתבעים להגיש תשובה נוספת, ובה טענו, בין השאר, כי אין לראות בתשובתן לתגובת הנתבעים משום העלאת טענות חדשות, אלא משום פירוט והדגמה של טענתן הראשונית באשר לרלוונטיות של המסמכים הספציפיים שגילויים נדרש על ידן.

בדיון שהתקיים ביום 10.11.2010 הוצע לצדדים על ידי בית המשפט לנסות ולהגיע להבנות ביניהם באשר למסמכים אשר אין מחלוקת לגבי חובת גילויים, באופן שיותיר לבית המשפט את ההכרעה במחלוקות שתוותרנה.

בהמשך להסכמת הצדדים לשקול בחיוב את הצעתו הנ"ל של בית המשפט מונחת לפני הודעה ובקשה משותפת של שני הצדדים גם יחד למתן תוקף של החלטה להסכמתם המשותפת בדבר גילויים על ידי הנתבעים של שורה ארוכה של מסמכים וסוגי מסמכים המתייחסים למחלוקות נשוא התובענה.

בנוסף, מבקשים הצדדים הכרעתו של בית משפט זה במחלוקת שנותרה ביניהם ביחס לחובתם של הנתבעים לגלות המסמכים הבאים:

"כל המסמכים בתיק הלקוח של כל אחד מן הנתבעים בקשר לתובעות" [ראה סעיף 2(א) להודעה והבקשה המשותפת].